מהי הפרעת קשב היפראקטיביות?

הפרעת קשב היא תסמונת נוירולוגית ששלישית תסמיניה הקלסיים כוללים:
אימפולסיביות, הסח דעת( חוסר ריכוז) והיפר אקטיביות- עודף אנרגיה.

קיים סוג של הפרעת קשב שאין בו היפראקטיביות כלל (ADD), זהו ילד, לעיתים קרובות ילדה,
היושבת וחולמת בספסלים האחרונים שבכיתה, או המבוגר המתנועע בשלווה בעולם משלו
ושמעולם אינו נמצא ממשית במקום כלשהו. אנו מבססים את ההבחנה לא רק על תסמינים
אלו, אלא על חריפותם ומשכם, ועל המידה שבה הם מפריעים לחיי היום יום.

המצב קורה בילדים וילדות, מבוגרים, גברים ונשים ובעל מבנה גנטי- תורשתי. בעבר
היה נהוג לחשוב שזאת היתה הפרעת ילדות בלבד, ושאנשים יצאו ממנה בשנות ההתבגרות.
כעת אנו יודעים שרק שליש מהואכלוסיה הסובלים מהפרעה זו יוצא מזאת. שני שלישים
סובלים מההפרעה זו במשך כל ימי חייהם. הפרעת קשב אינה ליקוי למידה או ליקוי שפה
או דיסלקציה ואינה קשורה לרמות משכל נמוכה. למעשה אנשים רבים הסובלים ממנה הם
חכמים מאוד, אלא שחוכמתם מסתבכת בפנימיותם.

חלק חשוב ולפעמים מוזנח של הפרעת קשב וליקויי למידה הוא תוצאה חברתית. הפרעת
קשב עלולה להפריע בחיים האישים באותה צורה דרמטית כמו בפעילות הלימודית או
המקצועית. שיבוש במודעות חברתית הנובע מהיסח הדעת או אימפולסיביות הקשורה
להפרעת קשב יכול למנוע קבלה על ידי קבוצה או הבנה על ידי ידיד.

אנשים בעלי הפרעות קשב וריכוז אשר לא אובחנו וטופלו בזמן יכולים לפתח בעיות
לימודיות,חברתיות, דימוי עצמי נמוך, בטחון עצמי ירוד, בלבול, תסכול,
חרדה, תחושות אשמה גם של הילד וגם של ההורים, בעיות בתקשורת הבין אישית ובעיות
בזוגיות. על כן, ניתן, אפשר ורצוי מאוד לטפל בהפרעת קשב.